שאלה: למה לי לצאת מהמרחב היצירתי שלי, אני חווה בו עומק, אני יוצר ממנו, מה יקרה לי אם אצא?
התהליך מיצר ליצירה, לוקח כנקודת מוצא שהמקור היצירתי שלנו קשור למרחב פנימי לא פתור, לרוב אנחנו לא מודעים מהו. ההעדפה הטבעית שלנו היא לא לצאת, המרחב מוכר, גם אם הוא שרוט, כאן נכנסים משפטים כמו, ככה זה, זה אני , זה הסיפור שלי, אין דרך לשנות עדיף לקבל…מוכר? המקום הלא פתור כבר יצר חיבורים מעמיקים עם האגו שלנו וכל מחשבה על לוותר על המקום הפגוע הוא איום גדול עליו (האגו) ועליי…על כן נעדיף לא ליצור , וכאן יכולים להכנס משפטים כמו- מה הטעם? מי רוצה את זה בכלל? אף אחד לא יאהב אז למה להתאמץ, למה להתחיל? וכן הלאה שלל ביקורות מעצמנו, מעשה ליבנו, ומאחרים על מנת להשלים את ההצדקה, באמת לא כדאי, מה כסף יש בזה?
ובכן ניתן להשתכנע בקלות בעיקר שיש לזה הרגל ועדיפות. אבל התהליך מציע דבר חדש! כניסה למרחב שלא הייתם בו עדיין! לא זה שאנו רגילים מהחיים על התגלגלותם הטבעית. ברגע שאנו מבינים את המקור של המרחב הלא פתור אנו לא נרצה להשאר שם, נבין כיצד הוא הכתיב עד היום חיים שלמים. עד כאן. מכאן אנו רוצים דבר חדש!
אנו רוצים את מה שאנחנו בוחרים אל תוך הריק החדש אליו אנו נכנסים, אנו נמלא בתוכו את השינוי אליו שאפנו עד היום, לעיתים ללא העזה לנקוב בשמו.
מכאן אנו בוחרים להיות כאן ועכשיו השינוי והדרך.
מכאן השמיים הם הגבול!
שאלה: אם אפתור את המקום הלא פתור, מניין אצור? האם תהיה לזה איכות?
אני מסתכל על ההתפתחות שלנו כמו על ספירלה הנמצאת במרחב ועם כל התפתחות אנו עולים במעלה הספירלה לרבדים גבוהים ומשוכללים יותר, לבור שהיינו בו כבר לא ניפול, כשנראה אותו נזהה אותו ולא יהיה לו כבר את אותו כח משיכה לבלוע אותנו פנימה. אין הדבר אומר שלא נפגוש עוד בורות בדרך, לא יהיו עוד מאמצים, יהיו, ההבדל הוא מהותי מכמה בחינות, בדר"כ, אחרי שהוצאנו מאיתנו מסה מרכזית, בה התעסקנו במשך שנים, המסות הבאות לרוב הם פחות מסיביות, עתה אנו גם יודעים שניתן להשתחרר, ניתן להגיע אל הגבול החיצוני של היצירה הזו. זו החדשה החשובה מכל, להבין שלמסות הפנימיות יש גבולות וניתן להגיע אליהם.
כאשר הכלי משתכלל, התוצר משתכלל. זהו. אנו כלים מכילים ויוצרים, תשכללו אותו, התוצר יגע ברובדים גבוהים יותר, יגיע ליותר אנשים, כאשר נבין שהסיפור בסופו של דבר, עד כמה שזה ישמע מוזר, לא עלינו..
שאלה: אז איך זה נעשה בפועל?
התהליך הנו אישי, הוא נעשה בשיחה, כאשר זה שעושה את התהליך מדבר ואני כותב עבורו את מה שהוא אומר, זאת לאחר שהגדרנו בינינו מהו המרחב הלא פתור.
שאלה: איך אדע מה הוא המרחב הלא פתור?
המרחב, או הנושא הלא פתור, יכול להיות אותם הדברים שחוזרים ושבים בחיים שלנו בלי שנצליח לצאת מהם. אנו עושים דברים רבים מאוד עם תשומת לב מינימלית, המקום הלא פתור דורש את תשומת הלב שלנו, בדרך כלל גם יראה לנו שהיא לא נמצאת רק בתוכנו אלא גם את ההשלכות שלה בעולם.