התהליך "מיצר ליצירה" הוא פרי פיתוח וניסיון שלי מול מאות תלמידים בעשר השנים האחרונות. התהליך נקרא מ "יצר ליצירה או שיטת הברון מינכהאוזן", כאשר אני מדבר על יצר אני מתכוון לסוג של יצירה פנימית לא מופרדת הקשורה בנימיה להוויתנו ואנו מאמינים כי היא ואנחנו זהים או משקפים האחד את השני. אנו יכולים לזהות שיש בתוכנו מקום לא פתור, אותו מקום או בור אליו אנו נופלים שוב ושוב, בכל שאר החיים שלנו אנו זורמים , עושים דברים רבים ומורכבים ביום כמעט ללא תשומת לב אך המקום הלא פתור חוזר ומבצבץ ושואב מאיתנו כוחות.
התחושה הינה שהבעיה בתוכי, אך אני גם מזהה את ההשתקפויות שלה בעולם, דבר הנותן לי סימוכין לומר שהבעיה שלי הינה אמיתית, הנה יש הוכחה.
אנו יודעים כי יצירה היא בדרך כלל תוצר שנמצא מחוצה לנו, או כך לפחות אנו מעוניינים לחשוב, אובייקט הנמצא בעולם, ברמת הפרדה כזו או אחרת, לאורך התהליך אנו בעצם נוכל לגלות שההפרדה הזו נמצאת ברמות שונות מרמת החיבור הפיזי והנפשי ועד רמת הנתק, הקושי להיפרד מהיצירה קשור לקושי שלנו להיפרד ממרחבים פנימיים אשר מהווים עבורנו כר ליצירה, איפה נהייה בלעדיהם? האם ניתן ליצור ממרחבים אחרים?
המרחב היצרי מעגן אותנו כפי שליבת כדור הארץ מושכת אותנו בכוחות המשיכה שלה, גם אנו יוצרים כוחות משיכה פנימיים אשר אינם מרפים ואנו נשאבים לתוכם, פעמים רבות אנו משתמשים בתאור של נפילה או הבלעות לחור השחור שלנו למרחב הדביק והלא פתור, לביצה הפנימית, מכאן נובע השם הנוסף של השיטה, "שיטת הברון מינכהאוזן" הסיפור על הברון הוא זה –
הברון מינכהאוזן שולף את עצמו מהביצה
"באחד הימים רדפנו אחרי ארנבת ונכנסנו בטעות לביצה טובענית. הסוס התאמץ להוציא את עצמו ואותי מהביצה, אך בלא הצלחה. ואז – הבריק במוחי רעיון! תפסתי את שערות ראשי ביד אחת, וביד השנייה- את רעמת הסוס. בשתי הירכיים חיבקתי חזק את גופו וכך משכתי את שנינו מן הביצה כלפי מעלה.מובן שלא היה די בכך עוד מעט והיינו נופלים חזרה. למרבה המזל- השכיל הסוס, קפץ קפיצה גדולה, והרחיק את שנינו מהביצה. כן! היה זה סוס למופת. כולו להט ותעוזה."
הביצה הדביקה מושוות אל המצבים הפנימיים, אותו מרחב פנימי לא פתור ממנו אנו מבקשים לצאת והתחושה הבוצית והדביקה שעוטפת אותנו במצבים אלו.
השיטה מאפשרת יציאה מהמרחב הלא פתור, הבנה- של מה המרחב מכיל ואפשרות לבחור אולי לראשונה להכנס למרחב חדש אותו אני בוחר באופן מודע.
ליצור שינוי.